הטיפולים לשיעול הכרוני לא עזרו - האם הזרקה לגרון יכולה לעזור?

דגדוג, גרד, יובש או גירוי בגרון שמקדימים את השיעול, ודחף להשתעל שקשה לעצור, יכולים לרמוז על רגישות יתר. לעיתים התקפי השיעול מתעוררים בעקבות גירויים שבדרך כלל אינם גורמים לשיעול משמעותי, כמו דיבור ממושך, צחוק או שירה, בשמים וריחות חזקים, עשן וחומרי ניקוי, אוויר קר ושינויי טמפרטורה. לפעמים גם נשימה עמוקה, אכילה או שתייה מעוררות שיעול.

התיאורים האלה יכולים לכוון את ההערכה, אך אינם מספיקים לאבחנה. גם בדיקות תקינות אינן מוכיחות שמקור השיעול הוא ברגישות עצבית. שיעול בזמן אכילה או שתייה עשוי להצדיק גם בירור של הבליעה.

ההחלטה מתחשבת גם בטיפולים שכבר נוסו, בתגובה אליהם ובהשפעת השיעול על החיים.

ההזרקה אינה האפשרות היחידה. טיפול אצל קלינאי תקשורת יכול לסייע בזיהוי הגירויים ובפיתוח דרכים להפחתת השיעול. בחלק מהמקרים נעזרים גם בתרופות שמפחיתות רגישות עצבית. אפשר לשקול הזרקה כטיפול נוסף או כחלק משילוב טיפולים, בהתאם למצב.

העצב הלרינגיאלי העליון מעביר תחושה מהגרון. מטרת הזרקת הסטרואידים היא להפחית את רגישות היתר שעשויה לתרום לשיעול.

ד״ר רויטמן מבצע את ההזרקה לרוב בגישה אנדוסקופית, המאפשרת לראות את אזור ההזרקה בזמן הפעולה.

הפעולה מתבצעת בהרדמה מקומית. קיימות מספר דרכים לאלחוש הגרון, והשיטה מותאמת למטופל ולפעולה.

ד״ר רויטמן היה שותף למחקרים בנושא הזרקות לעצב הלרינגיאלי העליון לטיפול בשיעול כרוני ובהפרעות תחושתיות בגרון.

אצל חלק מהמטופלים ההזרקה מפחיתה את השיעול, אך מידת השיפור ומשכו משתנים. ההקלה אינה בהכרח מיידית, ולא כל מטופל מגיב לטיפול. לעיתים שוקלים הזרקה נוספת לפי התגובה ושיקולים רפואיים נוספים.

ייתכנו אי נוחות או תחושת אלחוש זמנית בעקבות הפעולה וההרדמה המקומית. ההנחיות לאחר הטיפול, לרבות לגבי אכילה ושתייה, ניתנות בהתאם לפעולה שבוצעה.