שעווה באוזן
שעווה שחוסמת את תעלת האוזן יכולה לגרום לירידת שמיעה הולכתית, תחושת אטימות ולעיתים טינטון. הטיפול תלוי בבדיקה ובמצב האוזן.
ירידת שמיעה יכולה להתבטא בקושי להבין דיבור, בקשה חוזרת מאנשים לחזור על דבריהם, הגברת טלוויזיה, קושי בשיחות במקום רועש או חשד לשמיעה ירודה אצל ילד. בירור אא״ג ובדיקת שמיעה יכולים לעזור להבין את סוג הירידה ואת האפשרויות להמשך טיפול.
ירידת שמיעה יכולה להיות הולכתית — למשל בגלל שעווה, נוזלים באוזן או בעיה בעור התוף; עצבית — למשל בגלל גיל, רעש או פגיעה באוזן הפנימית; או מעורבת. הבירור מתחיל בבדיקת אוזניים, ובדרך כלל כולל בדיקת שמיעה ולעיתים טימפנומטריה או בדיקות נוספות. ירידת שמיעה פתאומית, ירידה חד־צדדית, ירידה עם טינטון חד־צדדי, סחרחורת, הפרשה מהאוזן או חשש לשמיעה אצל ילד — מצריכים בירור רפואי.
ירידת שמיעה יכולה להתפתח בהדרגה ולכן לעיתים לא מרגישים בה מיד. מטופלים רבים מתארים שאנשים “ממלמלים”, שקשה להבין שיחה במסעדה או במקום רועש, או שהם צריכים להגביר את הטלוויזיה. אצל ילדים, ירידת שמיעה יכולה להתבטא בעיכוב בדיבור, חוסר תגובה לקריאה בשם, קושי בגן או בבית הספר או חשש של ההורים.
מטרת הבירור היא להבין האם מקור הירידה באוזן החיצונית או התיכונה, למשל שעווה או נוזלים, או באוזן הפנימית/עצב השמיעה. ההבדלה חשובה משום שחלק מהגורמים ניתנים לטיפול, בעוד שבמקרים אחרים יש צורך בשיקום שמיעה, מכשירי שמיעה או מעקב.
אלו כמה מהמצבים השכיחים שבגללם מטופלים פונים לבירור סביב התלונה הזו.
לא כל מקרה של התלונה הזו נובע מאותה סיבה. לעיתים מדובר בגורם חולף ופשוט יותר, ולעיתים נדרש בירור מסודר כדי להבין מה עומד מאחוריה.
שעווה שחוסמת את תעלת האוזן יכולה לגרום לירידת שמיעה הולכתית, תחושת אטימות ולעיתים טינטון. הטיפול תלוי בבדיקה ובמצב האוזן.
נוזלים מאחורי עור התוף שכיחים בילדים, אך יכולים להופיע גם במבוגרים. הם עלולים לגרום לשמיעה עמומה או תחושת לחץ.
במבוגרים, ירידת שמיעה הדרגתית הקשורה לגיל שכיחה מאוד, לרוב בשתי האוזניים ובתדרים הגבוהים.
רעש חזק בעבודה, בצבא, בהופעות, באוזניות או בכלי עבודה יכול לגרום לפגיעה קבועה בשמיעה ולעיתים גם לטינטון.
דלקות חוזרות, נקב בעור התוף, כולסטאטומה או ניתוחי אוזניים בעבר יכולים להשפיע על מעבר הקול ועל השמיעה.
מצב שבו אחת מעצמות השמע באוזן התיכונה מתקשה לנוע כראוי, ויכול לגרום לירידת שמיעה הדרגתית.
תרופות מסוימות, מחלות רקע וזיהומים יכולים להשפיע על האוזן הפנימית או על עצב השמיעה.
בילדים ירידת שמיעה יכולה להיות מולדת או להתפתח בהמשך, ולעיתים קשורה לנוזלים באוזניים, דלקות, גורמים גנטיים או זיהומים.
יש מצבים שבהם חשוב לא להסתפק בהמתנה, במיוחד כאשר התסמינים נמשכים, מחמירים או מלווים בסימנים נוספים.
הבירור מותאם לאופי התלונה, למשך התסמינים ולשאלה האם קיימים תסמינים נלווים שדורשים התייחסות נוספת.
בירור האם הירידה פתאומית או הדרגתית, חד־צדדית או דו־צדדית, קבועה או משתנה, והאם יש טינטון, סחרחורת, אטימות או כאב.
בדיקה של תעלת האוזן ועור התוף כדי לזהות שעווה, נוזלים, דלקת, נקב בעור התוף, מחלת אוזן כרונית או גורם הולכתי אחר.
בדיקת שמיעה מודדת את סף השמיעה בתדרים שונים, ולעיתים כוללת גם בדיקות הבנת דיבור. היא עוזרת לקבוע את חומרת הירידה ולהבדיל בין ירידת שמיעה הולכתית, עצבית או מעורבת.
בדיקה קצרה שמעריכה את תפקוד האוזן התיכונה, לחץ באוזן ונוכחות אפשרית של נוזלים מאחורי עור התוף.
כאשר הירידה הופיעה בפתאומיות או קיימת ירידה לא סימטרית, בדיקת שמיעה עוזרת להבדיל בין ירידה הולכתית לבין ירידה עצבית. בהתאם לממצאים ניתן לשקול טיפול, מעקב, הדמיה או הפניה להמשך בירור.
בהתאם לממצאים ניתן להמליץ על הסרת שעווה, טיפול באוזן התיכונה, מעקב, מכשירי שמיעה, שיקום שמיעה או הפניה להמשך הערכה. כאשר קיימים סימני אזהרה או ירידה עצבית חד־צדדית, ייתכן צורך גם בהדמיה או בבירור נוסף.
בחלק מהמצבים יש חשיבות להבנה טובה יותר של אופי הבדיקה, המשמעות של הממצאים וההבדל בין תלונות דומות.
ירידת שמיעה הולכתית נובעת מקושי בהעברת הקול דרך האוזן החיצונית או האוזן התיכונה — למשל שעווה, נוזלים, נקב בעור התוף או בעיה בעצמות השמע.
ירידת שמיעה עצבית נובעת מהאוזן הפנימית או מעצב השמיעה. היא שכיחה יותר עם הגיל, לאחר חשיפה לרעש או בעקבות גורמים נוספים, ולרוב אינה הפיכה באופן מלא.
ירידת שמיעה מעורבת כוללת גם מרכיב הולכתי וגם מרכיב עצבי. בדיקת שמיעה עוזרת להבדיל בין הסוגים.
ירידת שמיעה שמופיעה בפתאומיות, במיוחד באוזן אחת, מצריכה בירור מהיר. לפעמים התחושה היא רק “אוזן סתומה”, “מים באוזן”, “לחץ” או חשד לשעווה, אך במקרים מסוימים מדובר בירידת שמיעה עצבית פתאומית שבה יש חשיבות לזמן.
אם הירידה הופיעה תוך שעות או ימים, אם היא מלווה בטינטון חדש, סחרחורת, תחושת אטימות משמעותית, חולשת פנים, תסמינים נוירולוגיים, חבלת ראש או חשיפה לרעש חזק — חשוב לפנות לבדיקה רפואית בהקדם.
בבדיקה יש צורך להבדיל בין ירידת שמיעה הולכתית, למשל שעווה או נוזלים, לבין ירידת שמיעה עצבית. לרוב יש צורך בבדיקת אוזניים ובדיקת שמיעה בהקדם, ולעיתים נשקל טיפול או בירור נוסף לפי הממצאים.
אצל ילדים חשוב להתייחס גם לירידה קלה בשמיעה, משום ששמיעה משפיעה על רכישת שפה, היגוי, ריכוז ולמידה. ילד שלא שומע היטב עשוי להיראות לא מרוכז, לבקש חזרות, להגביר טלוויזיה או להתקשות להבין הוראות.
גם ילד שעבר בדיקת שמיעה תקינה בלידה יכול לפתח ירידת שמיעה בהמשך. כאשר יש חשש של הורים, גננת או מורה — מומלץ לבצע בדיקת שמיעה.
לא כל ירידת שמיעה דורשת CT או MRI. הדמיה נשקלת בעיקר כאשר יש ירידת שמיעה חד־צדדית או לא סימטרית, טינטון חד־צדדי, סחרחורת, חשד למחלת אוזן כרונית, חבלה, ממצא חריג בבדיקה או ירידת שמיעה שאינה מוסברת.
ההחלטה על הדמיה נעשית לפי הבדיקה, בדיקת השמיעה והתמונה הקלינית.
מכשירי שמיעה אינם מחזירים את האוזן למצב רגיל, אך הם יכולים לשפר תקשורת, הבנת דיבור ואיכות חיים אצל מטופלים מתאימים. ההסתגלות למכשירי שמיעה עשויה לקחת זמן ודורשת התאמות ומעקב.
במקרים של ירידת שמיעה משמעותית יותר, ולעיתים כאשר מכשירי שמיעה אינם מספקים תועלת מספקת, ניתן לשקול אפשרויות שיקום שמיעה מתקדמות יותר במסגרת מתאימה.
חשיפה לרעש חזק יכולה לגרום לנזק מצטבר וקבוע לשמיעה. חשוב להשתמש באטמי אוזניים או הגנה מתאימה בעבודה רועשת, ירי, הופעות, כלי עבודה או חשיפה ממושכת למוזיקה חזקה.
טינטון או ירידה זמנית בשמיעה לאחר חשיפה לרעש הם סימן אזהרה לכך שהאוזן נחשפה לעומס משמעותי.
הטיפול נקבע לפי הסיבה לתלונה והממצאים בבדיקה, ולא לפי התסמין בלבד.
ירידת שמיעה יכולה להיות הדרגתית או פתאומית. ירידת שמיעה פתאומית היא מצב שדורש התייחסות מהירה יותר, גם אם התחושה דומה לשעווה או אוזן סתומה. חלק מהגורמים לירידת שמיעה ניתנים לטיפול, וחלק מצריכים שיקום שמיעה או מעקב.
תשובות קצרות ומעשיות לשאלות שמטופלים שואלים לעיתים קרובות לפני בירור.
סימנים שכיחים כוללים קושי להבין דיבור, בקשה חוזרת מאנשים לחזור על דבריהם, הגברת טלוויזיה וקושי בשיחה במקום רועש. האבחנה נעשית באמצעות בדיקת אוזניים ובדיקת שמיעה.
כן. שעווה שחוסמת את תעלת האוזן יכולה לגרום לירידת שמיעה, אטימות ולעיתים טינטון. חשוב להסיר אותה בצורה בטוחה, במיוחד אם יש כאב, נקב ידוע בעור התוף או ניתוחי אוזניים בעבר.
לא. ירידת שמיעה הולכתית בגלל שעווה, נוזלים או דלקת יכולה להשתפר לאחר טיפול. לעומת זאת, ירידת שמיעה עצבית, כמו ירידה הקשורה לגיל או רעש, היא לרוב קבועה יותר ודורשת שיקום שמיעה.
ירידת שמיעה שמופיעה בפתאומיות, במיוחד באוזן אחת, מצריכה בדיקה בהקדם. הדבר חשוב במיוחד אם יש טינטון חדש, סחרחורת, חולשת פנים, תסמינים נוירולוגיים, חבלת ראש או חשיפה לרעש חזק.
לא תמיד. אוזן סתומה יכולה להיגרם משעווה או נוזלים, אך אם התחושה הופיעה בפתאומיות יחד עם ירידה בשמיעה, חשוב לבדוק שלא מדובר בירידת שמיעה עצבית פתאומית.
לא. במקרים מסוימים של ירידת שמיעה עצבית פתאומית ניתן לשקול טיפול בסטרואידים לפי זמן הופעת התסמינים, מצב המטופל ובדיקת השמיעה, אך אין הבטחה להחזרת שמיעה מלאה.
לא. מכשירי שמיעה אינם מחזירים את האוזן למצב רגיל, אך הם יכולים לשפר משמעותית הבנת דיבור, תקשורת ואיכות חיים אצל מטופלים מתאימים.
כן. חלק מירידות השמיעה מופיעות מאוחר יותר בילדות, למשל בגלל נוזלים באוזניים, זיהומים, גורמים גנטיים או סיבות אחרות. אם יש חשש — מומלץ לבצע בדיקת שמיעה.
לא. הדמיה נשקלת בעיקר כאשר יש ירידת שמיעה חד־צדדית או לא סימטרית, טינטון חד־צדדי, סחרחורת, מחלת אוזן כרונית, חבלה או ממצא חריג בבדיקה.
חשוב להגן על האוזניים מרעש חזק, להימנע מהאזנה בעוצמה גבוהה לאורך זמן, לטפל במחלות אוזניים כאשר הן קיימות ולבצע בדיקות שמיעה כשיש שינוי.
מידע על צפצוף, זמזום או רעש באוזן.
למידע נוסףמידע על כאב אוזניים, אטימות וכאב מוקרן לאוזן.
למידע נוסףמידע על נוזלים באוזניים, דלקות חוזרות ושמיעה בילדים.
למידע נוסףמידע על כפתורים במצבים של נוזלים באוזניים, ירידה בשמיעה או דלקות חוזרות.
למידע נוסףמידע על בדיקת אוזניים, חסימת שעווה והסרה מבוקרת במרפאה.
למידע נוסףיצירת קשר עם המרפאה לתיאום בדיקה.
למידע נוסףניתן לפנות למרפאה לצורך בדיקת אא״ג, הערכת האוזניים והכוונה לבדיקת שמיעה או שיקום שמיעה לפי הצורך.
המידע באתר נועד להרחבת ידע ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי. במקרה של ירידת שמיעה פתאומית, סחרחורת קשה, חולשת פנים, הפרשה מהאוזן, כאב משמעותי, חבלת ראש או מצב דחוף — יש לפנות לבדיקה רפואית דחופה.