ירידת שמיעה

ירידת שמיעה הולכתית נובעת מקושי בהעברת הקול דרך האוזן החיצונית או האוזן התיכונה — למשל שעווה, נוזלים, נקב בעור התוף או בעיה בעצמות השמע.

ירידת שמיעה עצבית נובעת מהאוזן הפנימית או מעצב השמיעה. היא שכיחה יותר עם הגיל, לאחר חשיפה לרעש או בעקבות גורמים נוספים, ולרוב אינה הפיכה באופן מלא.

ירידת שמיעה מעורבת כוללת גם מרכיב הולכתי וגם מרכיב עצבי. בדיקת שמיעה עוזרת להבדיל בין הסוגים.

ירידת שמיעה שמופיעה בפתאומיות, במיוחד באוזן אחת, מצריכה בירור מהיר. לפעמים התחושה היא רק “אוזן סתומה”, “מים באוזן”, “לחץ” או חשד לשעווה, אך במקרים מסוימים מדובר בירידת שמיעה עצבית פתאומית שבה יש חשיבות לזמן.

אם הירידה הופיעה תוך שעות או ימים, אם היא מלווה בטינטון חדש, סחרחורת, תחושת אטימות משמעותית, חולשת פנים, תסמינים נוירולוגיים, חבלת ראש או חשיפה לרעש חזק — חשוב לפנות לבדיקה רפואית בהקדם.

בבדיקה יש צורך להבדיל בין ירידת שמיעה הולכתית, למשל שעווה או נוזלים, לבין ירידת שמיעה עצבית. לרוב יש צורך בבדיקת אוזניים ובדיקת שמיעה בהקדם, ולעיתים נשקל טיפול או בירור נוסף לפי הממצאים.

אצל ילדים חשוב להתייחס גם לירידה קלה בשמיעה, משום ששמיעה משפיעה על רכישת שפה, היגוי, ריכוז ולמידה. ילד שלא שומע היטב עשוי להיראות לא מרוכז, לבקש חזרות, להגביר טלוויזיה או להתקשות להבין הוראות.

גם ילד שעבר בדיקת שמיעה תקינה בלידה יכול לפתח ירידת שמיעה בהמשך. כאשר יש חשש של הורים, גננת או מורה — מומלץ לבצע בדיקת שמיעה.

לא כל ירידת שמיעה דורשת CT או MRI. הדמיה נשקלת בעיקר כאשר יש ירידת שמיעה חד־צדדית או לא סימטרית, טינטון חד־צדדי, סחרחורת, חשד למחלת אוזן כרונית, חבלה, ממצא חריג בבדיקה או ירידת שמיעה שאינה מוסברת.

ההחלטה על הדמיה נעשית לפי הבדיקה, בדיקת השמיעה והתמונה הקלינית.

מכשירי שמיעה אינם מחזירים את האוזן למצב רגיל, אך הם יכולים לשפר תקשורת, הבנת דיבור ואיכות חיים אצל מטופלים מתאימים. ההסתגלות למכשירי שמיעה עשויה לקחת זמן ודורשת התאמות ומעקב.

במקרים של ירידת שמיעה משמעותית יותר, ולעיתים כאשר מכשירי שמיעה אינם מספקים תועלת מספקת, ניתן לשקול אפשרויות שיקום שמיעה מתקדמות יותר במסגרת מתאימה.

חשיפה לרעש חזק יכולה לגרום לנזק מצטבר וקבוע לשמיעה. חשוב להשתמש באטמי אוזניים או הגנה מתאימה בעבודה רועשת, ירי, הופעות, כלי עבודה או חשיפה ממושכת למוזיקה חזקה.

טינטון או ירידה זמנית בשמיעה לאחר חשיפה לרעש הם סימן אזהרה לכך שהאוזן נחשפה לעומס משמעותי.