ירידת שמיעה

סימנים שכיחים כוללים תחושה שלא שומע טוב, קושי להבין דיבור, בקשה חוזרת מאנשים לחזור על דבריהם, הגברת טלוויזיה, אוזן סתומה או תחושת אטימות באוזן וקושי בשיחה במקום רועש. האבחנה נעשית באמצעות בדיקת אוזניים ובדיקת שמיעה.

שעווה באוזן שגורמת לחסימה בדרך כלל מובילה לירידת שמיעה הולכתית, ולעיתים גם לאוזן סתומה או תחושת אטימות באוזן. במקרים כאלה השמיעה עשויה להשתפר לאחר הסרת השעווה. לעומת זאת, ירידת שמיעה מהאוזן הפנימית או מעצב השמיעה קשורה למערכת השמיעה העמוקה יותר ולעיתים אינה הפיכה. בדיקת אוזניים יכולה לזהות שעווה, אך לרוב יש צורך גם בבדיקת שמיעה כדי להבחין בין הסוגים ולהחליט על המשך טיפול.

לא. ירידת שמיעה הולכתית בגלל שעווה, נוזלים או דלקת יכולה להשתפר לאחר טיפול. לעומת זאת, ירידת שמיעה עצבית, כמו ירידה הקשורה לגיל או רעש, היא לרוב קבועה יותר ודורשת שיקום שמיעה.

ירידת שמיעה פתאומית, שמתפתחת בתוך שעות עד ימים, מצריכה הערכה רפואית מהירה. כך גם ירידת שמיעה שמלווה בסחרחורת חזקה, חבלת ראש או אוזן, כאב אוזניים חזק עם חום, או תסמינים כמו חולשת פנים, כאב ראש חריג או שינוי בראייה. בירור מוקדם חשוב במיוחד כאשר יש חשד לירידת שמיעה פתאומית מהאוזן הפנימית, משום שבחלק מהמקרים יש משמעות לטיפול בזמן.

לא תמיד. אוזן סתומה יכולה להיגרם משעווה או נוזלים, אך אם התחושה הופיעה בפתאומיות יחד עם ירידה בשמיעה, חשוב לבדוק שלא מדובר בירידת שמיעה עצבית פתאומית.

לא. במקרים מסוימים של ירידת שמיעה עצבית פתאומית ניתן לשקול טיפול בסטרואידים לפי זמן הופעת התסמינים, מצב המטופל ובדיקת השמיעה, אך אין הבטחה להחזרת שמיעה מלאה.

לא. מכשירי שמיעה אינם מחזירים את האוזן למצב רגיל, אך הם יכולים לשפר משמעותית הבנת דיבור, תקשורת ואיכות חיים אצל מטופלים מתאימים.

כן. חלק מירידות השמיעה מופיעות מאוחר יותר בילדות, למשל בגלל נוזלים באוזניים, זיהומים, גורמים גנטיים או סיבות אחרות. אם יש חשש — מומלץ לבצע בדיקת שמיעה.

לא. הדמיה נשקלת בעיקר כאשר יש ירידת שמיעה חד־צדדית או לא סימטרית, טינטון חד־צדדי, סחרחורת, מחלת אוזן כרונית, חבלה או ממצא חריג בבדיקה.

חשוב להגן על האוזניים מרעש חזק, להימנע מהאזנה בעוצמה גבוהה לאורך זמן, לטפל במחלות אוזניים כאשר הן קיימות ולבצע בדיקות שמיעה כשיש שינוי.